דף ביתחופשה משפחתית באירופהחופשה בגרמניהחופשה ונופש בגרמניהברליןהמדריך לברליןאטרקציות בברלין הקתדרלה של ברלין מכל מאות הכנסיות שברחבי ברלין, ברלינר דום היא הגדולה והמפורסמת ביותר. הכנסייה שוכנת באי המוזיאונים שבלב העיר ומתגאה בוותק של יותר מ-250 שנה. במרוצת השנים שימשה הקתדרלה מלכים פרוסיים וגרמניים, והספיקה לעבור כמה גלגולים של הרס ובנייה מחדש. כמנהגן של כנסיות חשובות, גם הקתדרלה של ברלין מעוצבת בפאר ובהדר רבים ומעוררת באדם הפשוט תחושת אפסות. הסגנון השולט במבנה הוא זה של תקופת הבארוק והוא מלא בתבליטים מדוקדקים עד לפרט האחרון, בפסלים של קדושים ומלאכים ובאיקונות רבות של ישו ומריה. הכיפה הגדולה שבראש המבנה הופצצה במלחמת העולם השנייה ושוקמה לאחר מכן, אולם למרבה הצער השיפוץ לא הצליח לשחזר את יופייה המקורי. מתחת לכנסייה יש קומת מרתף ובה שוכנים במנוחת עולמים בני משפחת המלוכה, כמו גם מנהיג גרמניה לשעבר אוטו פון ביסמרק. בכנסייה מתקיימת עדיין פעילות דתית ענפה, ובימים מיוחדים ניתן להאזין בה למיסה ווקאלית או לנגינת העוגב הגדול שבמקום. ברלין - שער ברנדנבורג שער ברנדנבורג בדומה לרייכסטאג ולחומה, גם שער ברנדנבורג הפך לסמל ברלינאי מובהק. ההיסטוריה שלו מגיעה עד לאמצע המאה ה-18, עת ציווה המלך פרידריך השני על בנייתו כמחווה של שלום. האדריכל בחר להסתמך על הבנייה היוונית הקלאסית, והתוצאה הייתה מבנה יפהפה וגדול ממדים ובראשו פסל של אלת הניצחון, היושבת במרכבה רתומה לארבעה סוסים. במאה שלאחר מכן נגנב הפסל לצרפת, ובהמשך חזר לגרמניה והפך, תחת שלטונו של היטלר, לסמל ללאומיות הגרמנית הזקופה והבלתי מנוצחת. למרבה המזל המונומנט הצליח לשרוד את תלאות המלחמה, אף שנזקק לשיפוצים מסיביים. בימי חלוקת העיר שימש השער אחד המעברים הראשיים בין מזרח ומערב, וככזה הפך לבעל משמעויות פוליטיות נרחבות ואף כיכב בחגיגות ה-20 לנפילת החומה. האזור שבו ממוקם השער, כיכר פריז, מלא במזרקות ובגני פרחים חינניים ובמלונות פאר מפורסמים (לרבות המלון שמחלונו הציג מייקל ג'קסון המנוח את בנו לראווה). חומת ברלין יותר מכל מונומנט אחר בעיר, חומת ברלין מעידה על המצב האבסורדי שבו חיו אזרחי העיר, ותושבי גרמניה כולה, במשך שנים ארוכות. החומה היא תולדה של חלוקת ברלין בין ארבע השותפות לניצחון במלחמת העולם השנייה – החלק המערבי למדינות המערב, החלק המזרחי לברית המועצות. תחילה היה הגבול פתוח, אך כשהורעו התנאים בצד המזרחי החליט השלטון הסובייטי הקומוניסטי לסגור את המעברים ב- 1961. מרגע זה נותקו אזרחי שני הצדדים זה מזה כמעט לחלוטין, וכל מגע של מזרח גרמני עם הצד המערבי ללא אישור השלטונות נחשב לבגידה ולריגול. כך נמשך המצב עד נובמבר 1989, ואז, בלילה אחד, קמו אלפים מאזרחי מזרח העיר וניפצו את החומה, ובכך סימלו את קץ הדיכוי וסללו את הדרך לאיחוד גרמניה. כיום נותרו כמה קטעים מן החומה על תלם, והם משמשים תזכורת לעבר הלא. הקטע המעניין ביותר הוא האיסט סייד גלרי, 1.3 קילומטרים מהחומה המלאים בציורים צבעוניים של אמנים מכל העולם, שחלקם הגדול צוירו מיד לאחר נפילת החומה ועוסקים בנושאי חופש, שלום ואחוות עמים. מומלץ לפסוע לאורך הגלריה ברגל וליהנות מהציורים היפים ומנופי נהר השפרה. רייכסטאג האטרקציה התיירותית המבוקשת ביותר בברלין, שהפכה לסמל עירוני. הרייכסטאג משמש כמשכנם של נבחרי הציבור הגרמנים מזה שנים רבות וחווה תהפוכות רבות, המייצגות היטב את הטלטלות שעברו על ברלין. האירוע ההיסטורי הזכור מכולם הוא שריפת הרייכסטאג ב- 1933, שהייתה גורם ממריץ לעליית המפלגה הנאצית לשלטון (כיום ידוע כי היטלר גרם לשריפה והטיל את האשמה על חולה נפש ידוע שהגדיר כ"קומוניסט", כדי שיוכל לשכנע את הגרמנים כי היהודים והקומוניסטים הם אויבי העם). בזמן המלחמה הקרה עמד המבנה נטוש, משום שבית הנבחרים של גרמניה המערבית עבר לבון, ורק בתחילת שנות התשעים, עם נפילת החומה, חזר הרייכסטאג לתפקידו המקורי. באותן שנים נערך בבניין שיפוץ, ובמסגרתו נבנתה כיפת הזכוכית המפורסמת השוכנת בראש המבנה ואמורה להזכיר לאזרחי גרמניה כי הם שיקבעו באופן דמוקרטי את גורל המדינה. ניתן לבקר בכיפת הרייכסטאג ולצפות ממנה על ברלין כולה מדי יום מ-8:00 עד 22:00 (למעט חגים לאומיים) ללא תשלום. קחו בחשבון כי לפני הכניסה מתפתל תור עצום בכל שעות הביקור. מומלץ ביותר לפסוע מסביב לכיפה בהנחיית המדריך האלקטרוני, המחולק למבקרים חינם. המוזיאון היהודי המוזיאון היהודי הוא עדות חשובה לקהילה היהודית הגדולה של ברלין, שכמעט נכחדה בתקופת השואה. המוזיאון קיים כבר מ- 1933, אולם נסגר בעת מלחמת העולם השנייה בעקבות חקיקת חוקי נירנברג. העוול תוקן רק אחרי כ-40 שנה, כשאוספי המוזיאון הועברו לאגף במוזיאון אחר, ומאוחר יותר למוזיאון עצמאי חדש וגדול בהרבה. המוזיאון מחולק לכמה אגפים ומתוכנן בקפידה רבה, ומבנהו יוצא הדופן נועד להעביר את המבקרים בו חוויה רגשית עמוקה. האגף במוזיאון העוסק ביהדות גרמניה בשואה למשל אינו ממוזג, והמבקרים בו חשופים לפגעי מזג האוויר; בחלק אחר מוצבת על הרצפה יצירה של מנשה קדישמן, הכוללת 10,000 דיוקנאות פנים, והמבקרים נדרשים לדרוך על הפרצופים כדי להמשיך בסיור. נוסף על המוצגים הרבים, יש במוזיאון גם מעין 'אין-מוצגים' – חללי תצוגה ריקים המחוברים למדריך קולי, המספר על אודות המוצג שאמור היה להיות בתצוגה אלמלא הושמד על ידי הנאצים. באופן טבעי מוקדש מרבית המוזיאון לזוועות השואה ולחורבן יהדות ברלין, אולם ניתן לראות בו גם עדויות ומוצגים המתעדים את חיי הקהילה לפי המלחמה: מערכות כלים ישנות, חפצים שהיו שייכים לגדולי הקהילה וחפצים היסטוריים בית הכנסת החדש לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בברלין קהילה יהודית לא קטנה, שהגיעה בשיאה כמעט ל- 30,000 איש. ב- 1859 החליטו ראשי הקהילה לבנות בית כנסת מפואר, שישמש אתר תפילה מרכזי לחברי הקהילה. המבנה הושלם לאחר שש שנים והיה מהבניינים המרשימים בעיר. לאורך שנים התפללו יהודי ברלין בבית הכנסת, עד שבליל הבדולח הידוע הגיעו לאתר נאצים משולהבים, שניסו להעלות את המבנה באש. רק עיקשותו של קצין בכיר, שעצר את ההמון כיוון שהיה מדובר באתר היסטורי, מנעה הרס מוחלט של המבנה. שנות מלחמת העולם השנייה פגעו בבית הכנסת קשות, והוא עמד בחורבנו עד שנת איחוד העיר. בתחילת שנות התשעים נערך במקום שיפוץ מסיבי, וכך יכולים מבקרים בני ימינו להתרשם מיופיו המקורי. סגנון הבנייה של בית הכנסת מושפע בעיקר ממאפייני בנייה מזרחיים. כך למשל ניתן לראות בו עיטורים ופיתוחים המזכירים ערבסקות, קשתות וקימורים ורצפות צבעוניות, ובראשו מתנוססת כיפת זהב. המבנה אינו משמש עוד אתר תפילה, אולם בשטחו מתקיימת פעילות קהילתית. כמו כן מארח בית הכנסת תערוכות וארכיון בנושאי יהדות בברלין. הכניסה בתשלום. ברלין - אנדרטת השואה בלב ברלין, לא רחוק משער ברנדבורג, ניצב מונומנט עצום ומוזר למראה. זוהי אנדרטת השואה, ששמה הרשמי הוא "אנדרטה לזכר יהודי אירופה". האנדרטה שונה מאוד מאלה המוכרות לנו, ומורכבת מ- 2,711 גושי בטון חשופים בגדלים ובגבהים שונים המוצבים במרחקים שווים אלה מאלה. בין אבני הבטון יש שבילים צרים, המאפשרים לצופה לחצות את האנדרטה. את האנדרטה תכנן האדריכל פיטר אייזנמן, יהודי שחי בארה"ב, והיא הושלמה בשנת 2004. יש סברות רבות לגבי צורתה הבלתי שגרתית של האנדרטה: מרבית האנשים סבורים כי גושי הבטון מזכירים קברים, ובכך מנציחים את מיליוני קורבנות השואה. אחרים טוענים כי הגלים שיוצרות האבנים, שאינן שוות בגובהן, מזכירים את גלי האנטישמיות ששטפו את אירופה לפני השואה, וממשיכים לשטוף גם היום. כך או כך, ההליכה בין האבנים יוצרת תחושה של קלסטרופוביה ושל חוסר יציבות, הממחישה את מצבם של יהודי גרמניה בעת המלחמה ולפניה. לאחר הביקור באנדרטה כדאי להקדיש זמן גם לביקור במוזיאון הקטן שלידה, המציג כמה תערוכות מעניינות ומרגשות (הכניסה חינם). צ'ק פוינט צ'רלי צ'ק פוינט צ'רלי הייתה נקודת מעבר מרכזית בין מזרח למערב ברלין. היא התפרסמה בעולם בזמן המלחמה גם משום מיקומה האסטרטגי, שאפשר לכל אחד מן הצדדים לבלוש אחר הנעשה בצד השני, אך בעיקר בשל סיפורו הטרגי של פטר, נער ממזרח ברלין שנורה בניסיון לעבור את הגבול והושאר לדמם למוות באמצע הדרך. לאחר פתיחת הגבולות הפך צ'ק פוינט צ'רלי לאתר תיירות, המדמה את פעולת התחנה המקורית. עם הזמן הוא נהיה ממוסחר מאוד, וקשה לזהות בו את האתר האותנטי. עם זאת, חלק מן הפעילויות הקיימות באתר, כמו החתמת הדרכון בחותמת מזרח גרמנית או צילום עם 'חיילים' במדי הצבא הסובייטי, עשויות להתאים לילדים, או למי שמחבב גימיקים תיירותיים. לצד האתר נמצא מוזיאון צ'ק פוינט צ'רלי, שיש המוצאים אותו מעניין יותר מן העמדה עצמה. במוזיאון יש תמונות מימי המלחמה הקרה ומברלין של שנים עברו, תיעוד של גיבורי התקופה ומסמכים מעניינים נוספים. כיכר פוטסדאמר לפוטסדאמר פלאץ, מרכז חשוב ביותר לענייני עסקים ובילויים בברלין, יש היסטוריה ארוכה כמרכז מסחרי; כבר לפני 150 ניצב האזור בלב העניינים של האימפריה הפרוסית, והיווה בית למאות חנויות, לתאטראות, למלונות מפוארים ולבתי תענוגות שונים. בדומה לשאר חלקי העיר, גם אזור פוטסדאמר הופצץ קשות במלחמת העולם השנייה, וחולק לשניים בעת המלחמה הקרה. בשנות החמישים הוא החל בהליכי התאוששות, ומאז ועד היום יש ברחוב תנועה ערה של אנשים ושל כלי רכב. כיכר פוטסדאמר ידועה במראה מודרני במיוחד, הכולל רבי קומות מתוחכמים, וגולת הכותרת בה היא בניין סוני והכיפה המפוארת שבראשו. ההתרחשות בכיכר אינה פוסקת אפילו לרגע: ביום היא מלאה בחובבי שופינג, שבאים ליהנות מן הקניון רחב הידיים שבבניין סוני, ובלילות כובשים אותה הבליינים. מדי שנה בחודשי החורף, כשברלין מתמלאת שלג, מתקיים בכיכר יריד 'עולם החורף' (winterwelt) – חוויה מופלאה של החלקה על הקרח, מסלולי סקי ושווקי חג מולד לכל המשפחה. פארק טירגארטן ברלין משופעת בשטחים ירוקים ובפארקים, אולם פארק טירגארטן הוא ללא ספק הבולט הפופולרי שבהם (לפחות בקרב תיירים). הוא ממוקם כמעט בלב העיר, במרחק קצר מרובע מיטה, ומשתרע על פני שטח ענק של , נתון שהופך אותו לפארק העירוני הגדול באירופה כולה. קשה להגזים בתיאור יופיו של הפארק, הכולל כל מה שנחוץ ליום רגוע של בילוי בטבע: דשאים רחבי ידיים, נופים פסטורליים של נהר השפרה החוצה אותו, בתי קפה קטנים ושבילים רחבים לאופניים ולהולכי רגל. בימים יפים ניתן לראות לאורך הנהר מקומיים שמנסים לתפוס צבע בלבוש מינימלי, משפחות שעורכות פיקניק ואלפי מדוושים. נוסף על האטרקציות הטבעיות מצויים בשטח הפארק כמה מונומנטים מעניינים. האחד הוא פסל הניצחון, דיוקן מוזהב וגדול במיוחד של אלת הניצחון הרומאית ויקטוריה. הפסל הוזמן על ידי היטלר לכבוד , ובאופן אירוני הפך בשנים האחרונות למקום ההתכנסות של מצעד הגאווה העירוני; השני הוא אנדרטת המלחמה הסובייטית, המנציחה את חללי הצבא הרוסי שנפלו במלחמת העולם השנייה; השלישי הוא בית תרבויות העולם, בניין ותיק המאכלס תערוכות מתחלפות מרחבי העולם. גן החיות בשיפולי פארק טירגארטן מצוי גן החיות של ברלין, הנחשב לאתר ותיק ומוערך ביותר. הגן נוסד כבר לפני יותר ממאתיים שנה ביוזמתו של המלך וויליאם השלישי, והוא נפתח לציבור ב-1844. מבחר בעלי החיים בגן עומד על לא פחות מ- 1,500 זנים, המספר הגבוה ביותר שנרשם בעולם כולו. כבוד מיוחד ניתן באתר לזנים שונים של דובים, הנחשבים לסמל העירוני של ברלין, לרבות כמה דובי פנדה צמריריים. מלבדם ניתן לחזות במקום גם בבעלי חיים מכל הגדלים והצבעים, החל מג'ירפות ופילים ועד קופיפי למור. שטח גן החיות מעוצב בצורה נעימה וידידותית למבקר, לרבות צמחייה ירוקה רבה ושבילים נוחים להליכה. אגף אחד של הגן מוקדש לחיות יבשה, והאגף השני בנוי מאקווריום ענק המשמש בית לשפע בעלי חיים ימיים. יש בגן החיות המון דברים לראות ולעשות, ובשל גודלו כדאי להקדיש לביקור בו לפחות חצי יום. בילוי מומלץ במיוחד למשפחות עם ילדים.